ר"ן על שבועות כ״ח

1 אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. וישבע זה שהם לקוחים בידו ורבינו חננאל ורש"י גורס כך. ולא אמרן אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו אבל בעה"ב העשוי למכור כליו נאמן ובבעה"ב שאינו עשוי למכור את כליו נמי לא אמרן אלא בדברים שאין דרכן להטמין אבל דברים שדרכן להטמין נאמן ושאין דרכן להטמין לא אמרן אלא באיניש דלא צניע אבל באינש דצניע היינו אורחיה ובאיניש דלא צניע נמי לא אמרן אלא שזה אומר שאולין וזה אומר לקוחין אבל גנובים לא אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וגירסא זו יותר מחוורת מגירסת הרי"ף ז"ל וכללא דמילתא דדברים שאינן עשוין להשאיל ולהשכיר לעולם נאמן התופס לומר לקוחין הם בידי עד דאיכא כל הני תנאי גביה לגריעותא שהטמין ושבעל הבית אינו עשוי למכור את כליו ושהם דברים שאין דרכן להטמין ושהוא איניש דלא צניע ושבעל הבית טוען שאולין ואי איכא כל הני תנאי אין התופס נאמן אבל אם חסר אחד מהם נאמן וה"ג ובכולהו נמי לא אמרן אלא בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. כלומר אפי' ליכא חד מהני תנאי לגריעותא דכתבינן ובלבד שיטעון בעל הבית שאולין אבל טוען גנובים אינו נאמן בעל הבית דכיון שהוא טוען גנובים אזלה לה חזקת האי דעשוין להשאיל דהני מאני שהרי בעל הבית מודה שלא באו לידו בתורת שאלה וכי תימא להימניה לבעל הבית מגו דאי בעי אמר שאולין הן אינה טענה שאם כן אף בכלים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר ואיכא כולהו תנאי למעליותא גבי תופס ובעה"ב טוען גנובים ליהמניה מגו דאי בעי טעין שאולין אלא כלל גדול היא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אפי' איכא מגו ומיהו היכא דמוחזק תופס בגנב בעל הבית נאמן ואפילו טעין גנובים דלא מחזיקנן קאמרי אבל במוחזק לן כבר נאמן וכן דקדק מכאן הרי"ף ז"ל וכמו שכתב בשער השמיני:

2 ויש כאן גירסא אחרת לרש"י ז"ל שהוא גורס ולא אמרן אלא בדברים שעשוין להשאיל ולהשכיר כלומר דבהנהו אמרי' דכי אמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ובדברים שאין דרכן להטמין ואידך תנאי אחריני אבל דברים שאין עשויין להשאיל שהבעלים חסין עליהם לפי שמתקלקלים נאמן לישבע שלקוחים הם ואין דבריו של זה מחוורים באומר השאלתים לו ואין גירסתו ז"ל מחוורת מדאמרי' עלה בגמרא כי הא דרבא אפיק זוגא דסרבלא. כלומר מספרים של סורקי בגדים וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר כלומר ומדאפקינהו רבא מיתמי ש"מ ס"ל דאי הוה אבוהון קיים ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן בשבועה דאי מהימן אנו טוענין בשביל יתמי דאבוהון לקחם ממך ולפי גירסת רש"י ז"ל נצטרך לומר דדוקא כשבאו עדים והעידו שהוציאם אביהם טמונין וכולהו תנאי אחריני ואינו במשמעו ולפיכך נראה עיקרן של דברים כגרסת הרב אלפסי ז"ל ודבריו וכל דברי שמועתינו דוקא בדאיכא ראה הא ליכא ראה מגו דאי בעי אמר החזרתי נאמן וכתב רש"י ז"ל ודוקא ספרא דאגדתא שאין אדם עשוי ללמד תדיר אבל שאר ספרים אינן עשוין להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין כמו שמצינו במוצא ספרים לא ילמוד בהם לכתחלה ולא יקרא אחר עמו ויכול לומר לקוחין הם בידי ואין צריך לכתוב עליהם שטר מכירה אלא לרווחא דמלתא שלא יצטרך לישבע כך קבלתי מרבינו יצחק הלוי ז"ל ע"כ ומסתברא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר הכל לפי מה שהוא כלי ומה שהוא אדם וכן השיב הרב אלפסי ז"ל בתשובה ובלשון הזה כתב רואין אם זו המקרא בני אדם עשויין להשאיל אותה או לשאול כמותה והיה מנהג שמעון זה להשאיל אותה אין ראובן נאמן אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק שמיני מהלכות טוען ונטען שהם כלים עשויין לכתחלה לכך כגון חלים ונזמים שתחלת עשייתן להשכירן או להשאילן לכלות והראשון נראה עיקר ומה שכתב הרב אלפסי ז"ל בעשר שעריו הם דברים ברורים ואין צריך לפרשם ונסכא דר' אבא אפרש לפנינו בס"ד:

3 אפי' שומר של בעל הבית. נאמן הוא לישבע וישלם:

4 שכירו ולקיטו. של בעל הבית ולא מסר לו שמירת הבית:

5 מה הוא. להיות נאמן על שבועה זאת:

6 אמיד. עשיר:

7 לא שנו. דצריך שבועה:

8 תני רבי חייא במתניתיה הרי שהיו מעידים אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו דנשיכת שינים לאו חכוך כותל הוא:

9 מתני' ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות. כלומר בין שנחשד על שבועת העדות בין שנחשד על שבועת הפקדון שכפר ונשבע לשקר ואפי' נחשד על שבועת שוא שהוא חייב עליה לשמים ולא לבריות אעפ"כ הוא נפסל על ידה לשבועה:

10 משחק בקוביא. גזלן דרבנן הוא דאמור דאסמכתא לא קניא:

11 חזרה שבועה למקומה. בגמ' מפרש לה והקשה הרשב"א ז"ל שבועת העדות מאן מוכח דעבר עליה במזיד אפי' איכא עדים קרובים ללוה או למלוה דמתרו ביה דלמא אישתלי ולא מזיד הוא ואי במודה שהזיד דידע הוא ולא העיד אין אדם נאמן לשוויה נפשיה רשיעא והעלה דצריך עיון ולדידי לא קשיא דכל שהיה עדות קרוב כל כך דאי אפשר לתלות בו שכחה לא אמרינן דלמא אישתלי דבפ' אלו נערות דף לג. דאמרי' גבי עדים זוממין נתרי בהו אימת נתרי בהו מעיקרא אמרין אשתלין אי בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי אלמא כל שיש לתלות בו שכחה קרינא ליה מעיקרא וכל שאין לתלות בו שכחה קרי שעת מעשה ובמודה שהזיד נמי משכחת לה דאע"פ דאין אדם משים עצמו רשע הני מילי לפוסלו לעדות אחר כי ההיא דפלוני רבעו לרצונו כדאמרי' פ"ק דסנהדרין דף ט: ובההוא דמת הרגתיו הרגנוהו דבפ' כיצד ביבמות דף כה. אבל זה שמחייב את עצמו ממון שהרי אומר שאינו יכול לישבע מפני שהוא חשוד הויא לה הודאת בעל דין דמהניא לגבי ממון דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי:

12 גמ' אבל שבועת ביטוי דאיכא למימר בקושטא קא משתבע. דאפשר דכשהוא נשבע בדעתו לקיימה ואפילו עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה כך פירש רש"י ורבינו חננאל ז"ל אבל בשם רבינו תם ז"ל אמרו דודאי חשוד דהא עבר בלאו כמלוה ברבית וסוחרי שביעית דאע"ג דאיסור הבא מעצמו הוא פסול אלא הכי קאמר דמתניתין לא קתני לה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות טוען ונטען:

13 אכלתי ולא אכלתי מאי איכא למימר. דהא כי משתבע בשקרא קא משתבע:

14 תנא שבועת שוא וכל דדמי לה. כל שבועה לשעבר:

15 היכי תנן. רבי יוסי אומר יחלוקו או רבי מאיר אומר יחלוקו:

16 חזרה שבועה לסיני. לשבועת הר סיני שהשביע הקב"ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע מן הכופר ממון לחבירו אבל ב"ד אין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון:

17 למחוייב לה. על זה שהודה במקצת וכיון שאינו יכול לישבע דהא חשוד ישלם:

18 וכן היתומים וכו'. מתני' היא בפירקין והוינן ממאן וכו' קצר בה הרי"ף ז"ל מפני שכתבה בסמוך ועכשיו אפרשנה. אי לימא מלוה. אם הוציאו שטר עליו לא יפרעו אלא בשבועת היורשין המפורשת במשנתנו שלא פקדנו אבא ופי' רב ושמואל דאמרי תרוייהו ל"ש דבשבועה מיהו יפרעו יתמי מלוה שהוציאו שטר על יתמי לוה:

19 אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה. שמשעה שמת לוה אין למלוה ליפרע מן היתומין אלא בשבועה. ואין אדם מוריש שבועה לבניו ממון שהוא חייב עליו שבועה אלמא הואיל והוא חייב שבועה שלא קבלתי חוב זה והיתומים אינן יכולין לישבע כך אלא שלא פקדנו אבא ואין זו שבועה המוטלת על אביהם ואף יתמי לוה אין יכולין לישבע שפרעו אביהם הא אמרי רב ושמואל שלא יפרעו אלמא המחוייב שבועה ואין יכולין לישבע לא זה ולא זה ס"ל לרב ושמואל דחזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון: